היו היה איש. תפקידו של האיש היה לשמור על מיסלת הרכבת. ביום כשהמסילה היתה בסדר יצא לקראתה עם דגל ירוק. וכשלא היתה בסדר יצא לקראתה עם דגל אדום. בלילה כשהמסילה היתה בסדר יצא לקראתה עם פנס לבן וכשלא היתה בסדר יצא לקראתה עם פנס אדום.יום אחד חלה האיש ולא יכל לצאת לקראת המסילה בלילה לכן בנו היתנדב לצאת במקומו. יצא בנו אם פנס לבן ופתאום פגע ברק במסילה ושבר אותה. הרכבת עמדה להגיע. בנו של האיש לא ידע מה לעשות. פתאום צץ בראשו רעיון הוא לקח את הפנס הלבן והניח מתחת חולצתו האדומה וכך נוצר אור אדום ונהג הרכבת עצר.
אני מסכים יותר עם גילי כי: הבן של האיש עשה מעשה אמיץ ואחראי. ודאג יותר לנוסעים מילו ולא פחד לצאת לבד בלילה כי ידע שאם לא יצא ימותו כל הנוסעים ימותו. הדוגמאות הם:"אמר שלומון:"אני אצא לקראת הרכבת אינני מפחד."" , " ראה את הנעשה ורצה לרוץ הביתה ולקחת את הפנס האדום,אך ניזכר, כי הרכבת צרכה לבוא מיד, והוא לא יספיק לשוב עם הפנס האדום... הקטר ירד מהפסים הקרונות היתהפכו ויקרה אסון נורא... לא! לא!" החליט שלומון, "אין זמן לרוץ הביתה את הנוסאים צריך להציל..." "
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה